השמנה וקרוהן – הייתכן?

כתבה שהתפרסמה באתר "הארץ" ב- 01.06.2014. מאחר שלא כולם יכולים לראות טקסט מלא של הכתבות של "הארץ" התבקשתי ונענתי – אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה על נושא מיוחד זה – כאן.

בניגוד למחשבה הרווחת, מחלות מעי דלקתיות עשויות להיות גם מנת חלקם של בעלי עודף משקל, ושל כלל האוכלוסייה. כיצד השמנה ותזונה מעלות את הסיכון למחלות הללו ומהן דרכי המניעה העיקריות?

נ' החלה לקום בקביעות באמצע הלילה בהיותה נערה, להתקפל מכאבי בטן ולרוץ לשירותים בשל שלשול דמי. אמה לקחה אותה לרופאים רבים, אך התשובה ששמעה מרובם היתה "זה נפשי". עברו עשר שנים עד שנ' אובחנה כחולה במחלת קרוהן – מחלת מעי דלקתית שבה נוצרת במעי הדק, ולעתים בצינור העיכול כולו, תגובה דלקתית חריפה של מערכת החיסון, ללא גורם פתוגני ברור. הנזק שנגרם לה היה חמור והיא נזקקה לניתוחים קשים שסיכנו את חייה.

מדוע עברו כל כך הרבה שנים עד שאובחנה נ' בקרוהן? היא מספרת שעודף המשקל שלה הוא הסיבה: היא לא נראית כמו חולה קרוהן טיפוסי הסובל בדרך כלל מתת-משקל ובעל מראה חיוור. בני האדם חושבים בתבניות, וגם הרופאים הם בני אדם.

נ' אינה היחידה. מחלות המעי הדלקתיות, שמתאפיינות בין השאר בכיבים במעי ובהידבקויות חלקי מעי, הופכות נפוצות יותר ויותר ומאפיינות גם אנשים הסובלים מעודף משקל והשמנה, שאינם מאובחנים בזמן.

עד לא מזמן שתי תופעות אלה לא נראו קשורות אחת לשנייה, ואף מנוגדות; בעת התלקחות המחלה חולי קרוהן סובלים בדרך כלל משלשולים, חוסר עיכול מזון ותת-ספיגה שלו, מה שגורם להרזיה בלתי רצונית, חולשה וחוסרים תזונתיים. בנוסף, הם מנועים מלאכול תזונה מגוונת. לכן, קשה לחשוב עליהם כאנשים שמנים או בעלי עודף משקל. אלא שישנם לא מעט חולים שנמצאים שנים ארוכות ב"שלב ביניים": הם אינם בהתקף ומדדי הדלקת בדמם תקינים, אך בכל זאת הם סובלים מתסמינים רבים של המחלה.

כיום יותר ויותר מחקרים מראים כי השמנה עשויה להיות גורם סיכון למחלת מעי דלקתית, בעיקר קרוהן, בגיל מבוגר, ייתכן בשל האבחון המאוחר, וישנם כמה מנגנונים אפשריים לקשר בין שתי התופעות. אחד העיקריים שבהם הוא תהליך דלקתי שנוצר בעת השמנה, שבו תאי השומן מפרישים חומרים דלקתיים, המכונים ציטוקינים מעודדי דלקת, ואלו מעורבים גם בתהליך הדלקתי של המעי במחלות המעי הדלקתיות (שגם המחלה קוליטיס כיבית נחשבת לאחת מהן). הציטוקינים מחוללי הדלקת הם חומרים כגון ההורמון לפטין, המופרש בעיקר מרקמות שומן בטני ומדכא תיאבון. נראה שהוא אחת הסיבות לחוסר התיאבון בזמן התלקחות המחלה.

כלומר, כיום קיימת תיאוריה המקשרת ביןהשמנה וסיבוכיה לדלקת סיסטמית בכמה מערכות בגוף, והמעי הוא אחת מהן. שומנים נוטים להידבק לדפנות כלי הדם וליצור בהם דלקות תת-קליניות – המתפתחות לאט ובצורה שקטה. כאמור, כפי הנראה תאי השומן, בעיקר באזור הבטן, מפרישים עודף ציטוקינים, ואלו משרים את המצב הדלקתי בגוף ובמעי. מצב זה מתבטא בין היתר בהפרשה מוגברת של חלבון ה-CRP מהכבד, המגיב לדלקת ועולה בצורה משמעותית כבר בתחילתה ולכן משמש מדד רגיש לדלקת. גם אצל חולי קרוהן בעלי עודף משקל קל נמצא במחקר שפורסם בכתב העת Scandinavian Journal of Gastroenterology במארס 2006 כי מדד הדלקת היה גבוה יותר (CRP מעל 10) בהשוואה לבעלי משקל גוף תקין או רזה. סקירה שפורסמה בכתב העת Journal of Physiology and Pharmacology באפריל 2013 הראתה גם היא כי שגשוג תאי השומן הבטני גורם להפרשה של ציטוקינים מעודדי דלקת, הנמצאים לרוב מעל הנורמה אצל חולים במחלות מעי דלקתיות.

בורגר סויה. להפחית במזונות חלבוניים מן החי. בלומברג

ניתן להבין אם כן כי לתזונה יש קשר הדוק לעלייה בסיכון למחלות מעי דלקתיות. כמה מחקרים קושרים את הופעת המרגרינה באירופה לדיווחים הראשונים על מחלת קרוהן. ייתכן כי ההסבר לכך טמון בשומן שמכילה המרגרינה, אשר עבר עיבוד תעשייתי להקשייתו (שומן טראנס), פוגע בגמישות דופן התא וגורם לחדירות-יתר לרעלים סביבתיים, חיידקים ונגיפים מחוללי מחלות, או במלים אחרות – לדלקת, והגוף לא יודע כיצד להתמודד עמו ולסלקו ביעילות. אחד המזונות הנוספים שנמצאו קשורים להשמנה ולעירור דלקת הוא בשר אדום. נראה שמזונות חלבוניים מהחי כגון בשר וביצים מכילים כמות גדולה של תרכובות גופרית, המשנות את אוכלוסיית החיידקים במעי ומעודדות שגשוג של חיידקים פתוגניים.

מזונות שנמצאו נוגדי דלקת לעומת זאת, המפחיתים את הסיכון למחלות מעי דלקתיות, הם למשל ירקות ופירות. זאת כפי הנראה מכיוון שפירות וירקות מכילים מינרלים, ויטמינים ופיטוכימיקלים – תרכובות שנמצאות בצמח בעלות תכונות נוגדות חמצון, נוגדות דלקת וסרטן.

גם פעילות גופנית עשויה לאזן את מדד הדלקת בגוף ולהפחית את הסיכון למחלות מעי דלקתיות. אחד המנגנונים לכך הוא כפי הנראה החלבון IL-15, חומר אנטי דלקתי שמופרש בזמן הפעילות גופנית, שבין השאר מעודד בניית שריר ומקטין את השומן התוך-בטני וכך מפחית את הפרשת הציטוקינים.

לסיכום, מחלות המעי הדלקתיות יכולות לתעתע, ואין לשלול את אבחונן במקרה של עודף משקל. המחלות הללו, שפעם היו נדירות ושויכו רק ליהדות אשכנז, נמצאות במגמת עלייה ופוגעות כיום גם ביוצאי ארצות אפריקה וספרדים, ושכיחותן עולה גם במזרח הרחוק. הן מתפתחות בשל העברה תורשתית רק ב-30% מהמקרים, ובשאר המקרים מדובר כפי הנראה בגורמים סביבתיים שניתן לשלוט בהם. ולכן, כלל האוכלוסייה צריכה להיות ערה לגורמי הסיכון, כגון תזונה רוויית שומן וחלבונים מהחי והשמנה, שעלולים להוביל למצבים דלקתיים עד להתפתחות מחלת מעי כרונית, ולהקפיד על תזונה נכונה ופעילות גופנית.

עדי זוסמן היא דיאטנית קלינית ומאמנת בריאות, מנהלת המרכז "דרך הבטן", המתמחה במחלות מעי ודרכי העיכול ורכזת מקצועית (לשעבר) של קורס גסטרו לדיאטנים בעמותת עתיד