תפריט

תקציר:
למה שאנחנו קונים ולמה שאנחנו אוכלים, השפעה רבה על הבריאות שלנו. מה שייכנס לעגלת הסופר בזמן עריכת הקניות – הוא שייכנס לגופינו בהמשך. קנייה רגשית דומה ביותר לאכילה רגשית. שתיהן תוצאה של אי יכולת להתמודד עם רגשות קשים. היענות לפרסומות ללא בדיקה מעמיקה "עלולה לייצר חור בכיס", ארון מפוצץ בדברים ללא שימוש, ואכילת מזונות שלא מקדמים את הבריאות שלנו. מספר נקודות למחשבה וטיפים לצרכנות נבונה.

אתחיל מסיפור אישי:

פעמיים בחיים מצאתי את עצמי מתנהגת מתוך רגש, ללא שום שיקול דעת. בנוסף, אני עדיין "נופלת" קורבן לחוברות המבצעים שמגיעות לתיבת הדואר שלי. בחרתי היום לשתף אתכם בהתמודדויות האישיות שלי ולצאת משם להמלצות.

סיפור א': אכילה רגשית.
סיפור ב': קניה רגשית.
סיפור ג': לא ידעתי שאני צריכה את זה.

סיפור א': אכילה רגשית.

לאחר לידת בני השני מצאתי את עצמי בדיכאון אחרי הלידה. זה היה בשנת 1994, ולמרות שכבר חוויתי משהו דומה לזה אחרי לידת בתי הבכורה ארבע שנים קודם לכן, זה עדיין לא היה רשמי מספיק. עדיין לא דיברו מספיק על התופעה הנפוצה הזו של דיכאון אחרי לידה, עדיין חשתי ציפיות מסביבה כלפיי להיות האם המושלמת והמאושרת ביותר. ציפיות בלתי ריאליות בעליל, כי מי אמר שכל אחת עוברת אותו תהליך מיד אחרי הלידה? אמנם הילד היה רצוי מאוד, אך עדיין התקשיתי מאוד להתמודד עם העומס. העומס הפיסי – אחרי טראומת הלידה, עם מעט שעות שינה ביממה, עם הצורך להיות נוכחת גם עבור בתי שהיתה סה"כ בת 4, הצורך למלא את כל התפקידים של אישה נשואה הכוללים ניקיון, בישול, כביסה, טיפול בילדים ומתן תשומת לב לבעל. ובנוסף לכל – הנקה בלתי פוסקת. העומס הנפשי – להמשיך לחייך לכולם, לתת אהבה, להתמודד עם הבכי של התינוק. קרסתי. בכיתי מכל שטות. הסתובבתי עם רגשות קשים של תיסכול, עייפות מהחיים, כעס כלפי כולם והכי הרבה – רגשי אשמה קשים כלפי עצמי. כמובן שלא היו לי שום כישורים להכיל את הרגשות הקשים הללו, והתביישתי לפנות לעזרה. הפתרון נמצא בצורה האינטואיטיבית בדמות מזון. שוקולד הפך לחבר הקרוב ביותר שלי. הייתי קונה לי חפיסות של שוקולד חלב בכל טיול שעשיתי עם התינוק בעגלה. קונה בסתר, אוכלת בסתר, ומה שנשאר – מחביאה. מצאתי את עצמי מחביאה את השוקולד האכול למחצה בין הספרים, על המדף בחדר. הוא היה שלי, הוא היה זמין לי תמיד, והוא עשה לי טוב לכמה רגעים. אכלתי קילוגרמים של שוקולד במשך מספר חודשים. הייתי מכורה ממש.

סיפור ב': קניה רגשית

ערב. אני חוזרת מיום עבודה מתיש. נהגתי המון, הייתי בהרבה מקומות, דיברתי עם הרבה אנשים. חלק מהמטרות הושגו, חלק – לא. אני עייפה ועצבנית. יודעת שבבית מחכה לי ערב של בישולים ושיעורי בית של הבן, אח"כ מענה למיילים. ההגה כמו פונה מעצמו שמאלה, למרכז המסחרי. אני מחנה את הרכב, ובצעדים קלים שמפתיעים גם אותי, פוסעת היישר לחנויות הבגדים והנעליים ששוכנים בו. בילוי של שעה, הוצאה של קרוב ל-1,000 ₪, הרגשה מצויינת, נסיעה הביתה. "טוב, כבר מאוחר מידיי לבשל, ילדים, נזמין פיצה". הוצאה של עוד 100 ₪.

סיפור ג': אוי, לא ידעתי שאני צריכה את זה

אמצע השבוע, הוצאת דואר שגרתית. מתוך המעטפות שמודיעות לי כמה שילמתי בחודש האחרון על מים, חשמל, גז, אוכל, חומרי ניקוי וטואלטיקה, נעליים ובגדים, בילויים וביטוחים (הרבה ביטוחים), נשלפת חוברת קטנה. ידידותית למראה, עם אנשים מחייכים על עטיפתה, מזמינה אותי להציץ פנימה. אני מתיישבת עם ספל של תה ביד, ומתחילה לדפדף בחוברת. עד אותו רגע אני אדם שלם ומאושר בחלקו. 10 דקות אחרי כן – אני אדם מתוסכל עם חסרים רציניים ביותר בחייו! ההנחות, המבצעים, התמונות והפרסומות הקוראות לי לממש את חלומותיי הכמוסים ביותר. הם מגלים לי שאין לי:

ארנק עור מהודר ב-49 במקום 149 ₪
טבעת יהלום ב-2,500 במקום 3,700 ₪
כרית אורתופדית במחיר המשלוח בלבד – 39 ₪
מצעי סטן מהודרים במחיר מציאה של 200 במקום 590 ₪
סיר לבישול בריא ב-99 ₪ בלבד במקום 199 ₪
ספרים רבי מכר מחכים לי במחיר מדהים של 29.9 ₪ בלבד
בנוסף, חופשת החלומות שלי נמצאת במרחק של 300$ בלבד .

בקיצור, אני מגלה פתאום שגן העדן נמצא ממש מולי ואני לא עושה כלום כדי לממש את כל החיסכון המדהים הזה! הרי אם אקנה את הסיר לבישול בריא דרך החוברת אחסוך 100 ₪! ואם אקנה את השרשרת הנהדרת הזו אחסוך עוד 1,000 ₪. ממש הרבה חיסכון!

כך מתחילה שעת המבחן לעמידות שלי בפיתוי הצרכנות הזה…

עד כה הסיפורים.

עכשיו בואו נתחיל לעבוד:

מה הדומה והשונה שמצאתם באכילה הרגשית שלי ובקניה הרגשית שלי?

אם עניתם – רגשות קשים, שלא כיף היה לי להרגיש אותם, אתם צודקים בהחלט!

לדעתי, הכל מתחיל ונגמר שם: אנחנו, בני אדם מערביים, לא חונכנו להתמודד עם שום רגש שלילי.שימו לב איך אנחנו מתקשרים על הילדים שלנו:" כיף לך / לא כיף לך? אתה בוכה? – קח ממתק! נעלבת ממישהו? – תחזיר לו. נכשלת במבחן? – המורה אשמה. עצוב לך? – תאכל משהו. למדת קשה? – בוא נקנה לך משהו. והשיא, בעיניי: "תפסיק לבכות! אני לא יכולה לשמוע את זה!" המסר שעולה מכל זה הוא אחד: רגש שלילי זה הדבר הכי רע שיכול לקרות לבן אדם. יש לעשות הכל על מנת להימנע מהרגשה לא נעימה, לא חשוב אם אין שום קשר בין סיבת ההרגשה לבין פעולת הריפוי שלה.

התוצאה: התנהגויות פיצוי. במקום ללמוד להתמודד עם רגש שלילי, אנחנו מחפשים כל דרך לברוח ממנו.

עצב הוא רגש לא נעים, לכן אני הולכת לאכול שוקולד כי טעמו מייצר לי רגש נעים.

תיסכול הוא רגש קשה לשאת, לכן אני קונה לי נעליים חדשות כי התחדשות הוא רגש נעים.

חסר של משהו הוא רגש שלילי, לכן אני מחפשת לי סיפוק מיידי בדמות רכישת מוצר. הנה, "יש לי" הרבה יותר נעים מ"אין לי" (בלי קשר לשאלה "האם אני צריכה את זה בכלל?")

אבל בואו נשאל את עצמינו בכנות: באיזו מידה רכישת שואב האבק תפצה על תחושת החסר שלי? נכון, אם אני משתמשת בשואב אבק לניקיון הבית, וזה שהיה לי – התקלקל, סביר להניח שאני זקוקה באמת לשואב אבק. אבל אם יש לי 4 שמלות בארון שמתאימות לי ועוד מספר חולצות ומכנסיים, עד כמה באמת אני זקוקה לשמלה חמישית?

אם יש לי סירים במזווה, עד כמה באמת אני זקוקה לסיר שבמבצע?

אם אכלתי לפני שעה ארוחת צהריים, ואני שבעה, עד כמה אני זקוקה לשוקולד? אולי בעצם אני זקוקה למנוחה קלה? אולי ישיבה נינוחה בכיסא, תוך הרפיית הגוף ועצימת עיניים ל-10 דקות, תעשה את העבודה?

ההיענות שלנו לפרסומות מדהימה! אנחנו טוענים שאנו חסינים מפני הפרסומות, אך לאחר שפימפמו לילדינו שחטיף מסויים יעשה אותם מקובלים יותר בחברה, או שדגני הבוקר הממולאים יעשו אותם מאושרים, אנו הולכים וקונים להם את מבוקשם.

המפרסמים יודעים שאנו קונים את ההרגשה הטובה, לא את המוצר! זה מה שמוכרים לנו, כאשר מציגים את בר רפאלי בגופיה החדשה של "פוקס", או את הבחור שמתיז על עצמו דיאודורנט והופך להיות יקיר כל בנות השכונה. שאלו את עצמכם: מה באמת מוכרת לנו ג. יפית שמציגה באותו להט שניצל של מאמא-עוף, אבקת כביסה וכמוסות לדיאטה חדשה? (נ.ק.ו.ד.ה…..) מה באמת מוכרים לנו בנק דיסקונט ובנק מזרחי טפחות?

נכון, כולם מנסים למכור לנו את ההרגשה הטובה, את תחושת האושר.

האמנם תחושת האושר שלנו תלויה באוכל הטעים, במידת מכנסיים, בתכשיט שנקנה, בבנק שיקבל את המשכורת שלנו?

אני מצאתי את הפתרונות שלי למצבים אלה ואני מזמינה אתכם להינות כמוני מהחופש להחליט. לנהל את חשבון הבנק שלי ואת חשבון הבריאות באותה צלילות דעת.

אז בואו ניתן תשובות לכל ההבטחות שלמעלה:

  1. 1. קודם כל, שאלו את עצמכם עד כמה באמת אתם זקוקים למוצר / האוכל הזה? שאלו את עצמכם "האם הייתי קונה את זה גם בלי שהיה מזדקר לי מול העיניים המבצע/ החטיף הזה"?אם התשובה היא "לא, אבל…" עצרו. זו האמת, כל השאר – תירוצים.
  2. 2. הזכירו לעצמכם: אמנם אחסוך X שקלים, אבל בינתיים אוציא הוצאה לא מתוכננת ולא חיונית, למשל, הסיר לבישול בריא – עצם הקניה תגרום להוצאה של כ-100 ₪. תכשיט – אמנם אחסוך 1,000 ₪, אך אוציא 1,000 ₪ אחרים. נגיד זאת כך: לא אקבל 1,000 ₪, אלא אוציא אותם! ספרים – עדיין עומדים על המדף שניים מהספרים שקניתי בשבוע הספר האחרון, וכל שנה אני מפנה מהבית רבבות ספרים שנקראו או רק נקנו בחודש הספר ומעלים אבק.
  3. אם, במקרה, יצא שבאמת התכוננתם לרכוש את המוצר שמופיע בפרסומת, התחילו לבדוק את האותיות הקטנות: למשל, חופשה – לאדם בחדר זוגי, ימי חול בלבד, ללא מסים, טיפים וארוחות, בהזמנה מראש בלבד, תקף עד מחר, ועוד הסתייגויות והבהרות שעלותם עוברת את המחיר המוזכר בחוברת.. ארנק עור (בעצם דמוי עור), כרית אורטופדית – בעצם בחנות ליד תקבלו אותה במתנה בקניית מצעי סטן זוגיים. וכד'.
  4. הצעות מפתות של קניה מרובה: "קנו 3+1 במחיר של שלושה (הזול מביניהם)". 8 קופסאות רסק עגבניות במחיר מציאה, 4+1 בקבוקי חומר לניקוי רצפה, 3+1 בקבוקי שמפו לכלים . שימו לב, יש כאן פעולת הסחה כפולה:
  5. החנות הופכת אתכם לשומרי המלאי שלה. ניהול מלאי עולה כסף. במקום למלא מחסנים ונהל את המלאי כמו שצריך, הם הופכים את המזווה שלנו למחסנים שלהם, ואנחנו גם משלמים על כך. לרוב, בעוד חודש נשכח שיש לנו בארון עוד בקבוק של שמפו שקנינו במבצע ונקנה מחדש. כשנבוא לאותו ארון לשים את הסוללה החדשה של בקבוקי שמפו לגוף/כלים/שיער צבוע, נגלה את אלה מלפני חודש. איך נרגיש? מה נעשה?. חלקינו ימצאו את עצמם במטבח, מנשנשים את התיסכול על קניה מיותרת ומשמינים…
  6. ההוזלה לרוב קטנה פר יחידה: הפרש של שקל או שניים. לעומת זאת, אתם משלמים באותה קנייה סכום יותר גבוה. למשל, במקום לשלם 19 ₪ עבור בקבוק אחד, אתם משלמים 51 ₪ עבור 3 בקבוקים. כמה חסכנו? 2 ₪ על בקבוק (17X3=51), אבל בפועל הוצאנו 51 במקום 19 ₪! ומכאן:

i. תלכו לקניות בסופר הזול ביותר בסביבת מגוריכם, וגם אז – עם רשימת קניות מסודרת.

ii. תמיד, אבל תמיד, תגיעו לסופר לאחר שאכלתם. איש לא יכול לעמוד בפני כל השפע הזה כאשר הוא רעב. בהכרח תיווצר שם קניה מיותרת.

iii. זיכרו – כל מה שנכנס לעגלת הסופר, יגיעו בסוף לפה שלכם. גם מה שקניתם לנכדים / ילדים/ לאורחים שיגיעו במפתיע . עם יד על הלב: מתי, לאחרונה, מישהו הגיע אליכם במפתיע? ואם כן, מה יקרה אם תגישו לו פירות או אגוזים? אולי גם הוא מנסה לשמור על הגיזרה…

iv. שימו לב, כמה פעמים במהלך השבוע אתם זורקים אוכל שבישלתם? פירות או ירקות שהרקיבו במקרר? סלטים מוכנים שפג תוקפם? מעדנים שנשכחו בבטן המקרר והעלו עובש? אם זה קורה לכם לפחות פעם בשבוע, אתם קונים קניה מיותרת.

v. לפני היציאה לקניות, פתחו את ארון השימורים. בדקו את התאריכים, ומה אתם מתכוונים לעשות עם כל השימורים הללו. בתחום השימורים מאוד אוהבים להפוך אותנו לשומרי המלאי של סופרמרקטים…

vi. פסטות – באמת צריך 5 חבילות פסטה מסולסלת? הרי לרוב אחרי שבישלתם אותה פעמיים במשך שבועיים הילדים כבר לא רוצים אותה יותר

vii. מה מכיל המזון שאתם קונים? קראו את האותיות הקטנות על האריזות, בררו כמה סוכר ושומן יש שם, גם אם כתוב ללא חומר משמר אבל ברכיבים נמצאים דברים משונים המסומנים באותיות E ומספרים – הטילו ספק. אם אינכם מבינים את הרכיב, סביר להניח שגם גופכם לא יבין אותו.

viii. שימו לב לכמות באריזה מול המחיר. במיוחד מהתלים בנו בדגני הבוקר.

ix. התייחסו למים המוספים לדגים ובשר קפואים כמו שהם: מוכרים לנו מים במחיר בשר. עדיף לקנות טרי.

x. קניה בתפזורת מאפשרת לכם לוודא את טריות המוצר, לקבוע את הכמות של הקניה ולהינות מהחיסכון של אריזה עצמית. לכן אני מעדיפה לקנות אגוזים, שקדים ופירות יבשים בשוק או בחנויות טבע בהן זה מתאפשר.

לסיכום, רוצים לדעת איך נגמלתי מהאכילה והקניה הרגשיות שלי?

הצלחתי להגמל משוקולד, כאשר הצלחתי לצאת מעצמי לרגע קט. יום אחד ראיתי את עצמי מול מדף הספרים, שולפת את השוקולד מבין הכרכים. התמונה הזו עד היום חקוקה בזיכרוני. באותו רגע הבנתי, באמת, מה אני עושה. לקחתי את החפיסה והלכתי למטבח. כיבדתי את חמותי ומה שנשאר זרקתי לפח. זו היתה הפעם האחרונה שאוכל ניהל אותי ולא אני – את אכילתו.

דבר דומה קרה עם הקניות: כאשר הפנמתי שאני מייצרת לי פיצוי מדומה לבעיה רגשית, התחלתי לשאול את עצמי "עד כמה אני זקוקה לזה, באמת?" והעזתי לתת לעצמי תשובות כנות. אח"כ אחסנתי את כרטיס האשראי שלי בשידה, ובמשך חודשיים התנהלתי עם כסף מזומן בלבד. הקצאתי לי סכום מסויים לכל שבוע, עפ"י הצרכים שלנו ועפ"י ההכנסות. אחרי שלושה חודשים יצאתי ממשיכת היתר שהיתה מנת חלקי במשך הרבה שנים.

לקבלת "יומן אכילה ורגשות", חינם, מלאו את הפרטים שלכם